תקרית ליברטי
ב-8 ביוני 1967, ביום הרביעי של מלחמת ששת הימים, הותקפה אוניית הביון האמריקנית “ליברטי” מול אל-עריש ע”י מטוסי חיל האוויר וסירות טורפדו של חיל הים. לאונייה נגרם נזק כבד ו-34 אנשי צוות נהרגו ו-171 נפצעו, מרביתם קשה.
מאז ועד היום מועלות טענות שהתקרית נגרמה בזדון. סקירה זו מבוססת על ספרו של אל”ם (דימ’) צי ארה”ב, ד”ר א. ג’יי קריסטול “תקרית ליברטי – תחקיר מסכם”, המוכיח ללא כל צל של ספק שהתקיפה נעשתה בשוגג. מה בעצם גרם לתקרית? סדרה של כשלים משני הצדדים, או כפי שכתב קריסטול – היתה מספיק אשמה לחלק לכולם.
סקירה זו אשר בוצעה בשיתוף יורם שרת, חובב היסטוריה ימית, תחשוף את הכשלים המרכזיים, כשלים שיכולים לקרות, וקורים, גם היום.
רקע: הטורפדו היחיד שנורה בירי מבצעי ע”י ספינות חייל הים נורה לכיוון ספינה GTR5 האמריקאית.
ד”ר א. ג’יי קריסטול התגייס לצי ארצות הברית ב-1951 שרת כטייס 18 שנה בסדיר ובמילואים בקוריאה ובווייטנאם .אחר כך היה פרקליט צבאי היה עורך דין והיה השופט כתב דוקטורט על תקרית הליברטי ובעקבותיו כתב את הספר.
לעניינינו, הרקע המדיני, מאי 1969 המצב בגבול עם מצרים הידרדר. נשיא מצריים נאסר סוגר את מיצרי טיראן מזרים כוחות לסיני ומפנה את כוח החירום של האו”ם שחצץ בין ישראל למצרים.945
בתקופה זו אוניה בשם ליברטי נמצאת מול אביג’אן שבחוף השנהב. ליברטי הינה אוניית ויקטורי אשר הושקה ב- 1945 אחרי המלחמה ב-63 נרכשה ע”י ארצות הברית והפכה לאוניית מחקר “Auxiliary General Technical Research” שזה למעשה שם קוד לאוניית ריגול אלקטרוני עם 45 אנטנות העוסקת בהאזנות, למעשה האונייה היתה שייכת ל NSA (NSA national security agency)
עם הידרדרות המצב ב-24 במאי מקבלת ליברטי פקודה לנוע ממקום עגינתה, שם עסקה בהאזנות, לכיוון רוטה בספרד, לקחת על סיפונה כמה לשונאים דוברי ערבית ורוסית, לא עברית, ולנועה לכיוון פורט סעיד, זה מתרחש ב 2 ביוני. היעד פחות או יותר 200 מטר אל מול חופי מצריים, אמורה היתה הליברטי לשוט במעגלים ומשם להאזין לפעילות הצבא המצרי. בינתיים המאורעות של המלחמה התגלגלו ואופי ומטרת המשימה השתנו. נקודת ציון נוספת ומהותית על המפה ועל ציר הזמן היתה נקודת הכניסה והיציאה של מטוסי חיל-האוויר בדרכם אל ובחזרה מהתעלה. ב 8 ביוני היו עדין קרבות אוויר גדולים ופעילות אווירית של מטוסי קרב אשר טסו בקרבת הליברטי.
אנשי המטות המשולבים ה JCS מחליטים שמסוכן מדי לאפשר לליברטי להתקרב אל אזור הקרבות ומשדרים אליה 5 מסרים עם הנחיות לא להגיע אל האזור בוא היתה אמורה לפעול ולשנות את יעדה ל 25 מייל מהאזור עד להודעה חדשה. חשוב לציין כי התקשורת מסועפת ואינה ישירה, כל מי שרוצה לדעת מה הוא צריך לעשות ולא לחכות לקבל מכתבים דרך כלל שרשרת הפיקוד, יכול היה לנסות להאזין אבל היתה כזו הצפה של תעבורת הודעות שזו משימה בכלל לא פשוטה. רק לשם הדוגמא ביום אחד ב 6 ליוני 67 היו 250 מברקי בזק, מברקי בזק הינם המברקים בקדימות הגבוהה ביותר.
המלחמה פורצת ב 5 ביוני, יש הישגים אדירים לצה”ל ביבשה ובאוויר. מה קורה בחיל הים בזמן הזה מעדותו של אהרון יפרח, אחת מדמויות המפתח בסיפור שלנו, צוותים שייטת 13 הוכנסו למצרים ולסוריה ואף אחד מהם לא הצליח במשימתו. פלגה 914 נשלחה לסייע בחילוץ. במהומה שהשתררה התנגשה ט-206 באח”י “נגה” וקרעה בחרטומה חור בגודל צלחת. התמונה הגדולה שמצטיירת מציגה כי חייל האוויר השמיד את כל חילות האוויר הערביים, השריון כבש את סיני, הצנחנים תפסו את כל הגדה וחייל הים עשה חור באחת מספינותיו. החייל היה נחוש להיכנס לפעולה.
כאן כפי הנראה תמונה אבן היסוד נוספת לטרגדיה שהתרחשה בהמשך “התחרות העזה בין חיל הים וחיל האוויר” כפי שטען סא”ל פנחס פנחסי, נציג חיל האוויר במשל”ט.
מתוך יומן המלחמה של מפקדת חיל הים , ניתן ללמוד שבבוקר ה 8 ליוני 1967 בשעה 5:50 . מטוס הנורד שעשה סיור זיהה אוניה וניתנת פקודה לשתי סירו טורפדו להתכונן. די מהר מתברר כי מדובר בסירת אספקה של הצי האמריקאי ומיקומה מסומן בירוק על המפה, סימון לסירה ניטרלית. כ 5 שעותר מאוחר יותר לאחר החלפת המשמרות, סא”ל רמי לונץ, התחיל משמרת וסבר שסירה לא נשארת 5 שעות באותו מקום והסיר את הסימון מהמפה.
שלב נוסף בפרשה, באזור 13:00 מגיעים דיווחים כי ישנה הפגזה מהים על אל עריש. באותה עת, צבא ישראל כבר כבש את חצי האי סיני, אבל היו עדין כיסי התנגדות באזור אל עריש. בכל אופן הדיווחים בשטח היו כי יש פיצוצים, רואים אוניה גדולה ואפורה בשטח ועשו אחד ועוד אחד והגיעו למסקנה הלא נכונה. מאוחר יותר הדיווח הסתבר כשגוי וכפי הנראה הפיצוצים התרחשו מפיצוצים מקומיים של מחסני תחמושת או מסיבה שאינה ידועה.
מפקד פלגה 914 באשדוד קיבל את ההנחיה להכין טרפדות ולצאת לכיוון. בהמשך מתקבל דיווח כי האונייה מפליגה במהירות של 30 קשר ולכן יש צורך להקפיץ את כוחות חיל האוויר לסיוע כיוון שהטרפדות לא יצליחו להשיג את הליברטי כשהן יוצאות מאשדוד.
הקשר בין כל הכוחות. שלושת הטרפדות מדברות בינן בתדר VHF. הקשר של הטרפדות מול המפלגה מתבצע באמצעות SSB ועם המטוסים בתדר UHF. הקשר בין המפקדות של חיל הים בסטלה מאריס לקריה מתבצע באמצעות נל”ן ואילו בין מוצב הפיקוד של חיל האויר בחפץ חיים לקריה באמצעות טלפון פתוח.
באונייה יש מערכות שמזינות אחת את השנייה אבל לא בצוררה אוטומטית. החייל שאחראי על סימון המפות מקבל דיווחים מהחייל היושב מול מסך המכ”מ ומדווח על עצמים. כלומר, בניגוד למערכות של היום, כמעט הכל ידני. כך יוצא שבלהט הקרב, במי”ק קטן, כאשר האוניה קופצת בגלים מגיעים למסקנה שהאונייה האפורה מול אל עריש, אליה מפלגים שטה במהירות של 30 קשר ולא כפי שהפליגה בפועל במהירות של כ 20 קשר.
חיל האוויר שולח שני טייסים את סרן יצחק ספקטור וסרן יוחאי ריכטר. התקיפה של “כורסה” כוללת שני מטוסי מיראז’ C3 אשר ביצעו 3 יעפים כל אחד על הליברטי. ספקטור מדווח ביציאה “יופי יוצא מן הכלל. היא בוערת. היא בוערת.” הכדורים עשו שמות באוניה ואז נכנס המבנה הבא, תקיפת “רויאל”, שני מטוסי סמב”ד מוטסים ע”י סרן יוסף צוק וסרן משה המרמש. מטוסי הסמב”ד היו חמושים בפצצות נפל”ן אשר עשו נזק רב בג’ונגלים במלחמת ויאטנם אך כלל אינן אפקטיביות נגד ספינות. לשאלת אנשי הבקרה “האם יש אש נ”מ” הטייסים אינם משיבים. צוות רויאל מדווח שהוא לא מצליח להשלים את המשימה ולהטביע את הליברטי ומדווח בקשר “אם יש לך זוג פצצות, תוך 10 דקות לפני שחיל הים מגיע, זה יהיה מצווה, אחרת חייל הים בדרך לפה. פצצות של 250 ק”ג אשר היו פוגעות בליברטי היו בהחלט משלימות את המשימה ומונעות את המשך ציפתה.
טעות נוספת שקרתה לצוות רויאל היתה בזיהוי הסימונים על האונייה, הטייס מזהה C במקום G ומדווח “צ’רלי, טנגו, רומיאו 5 >> CTR5. טעות נפוצה שבהחלט יכולה לקרוא במסגרת צלילה במהירות של 500 קשר, עשן ולהט הקרב כאשר סימון הסירה הוא GTR5.
סא”ל שמואל כסלו, מיד מבין את הטעות ופוקד על הצוות רויאל לעזוב את האונייה.
באותה העת, הסט”רים (ראשי תיבות של “ספינות טורפדו”) מתקרבים לזירה ומדווחים על הבזקי ירי מכיוון הספינה ו T-203 מדווח על זיהוי הספינה כאוניית האספקה “אל-קציר”, זיהוי שנשמע הגיוני. בעקבות זיהוי זה מתקבלת הוראה 9 ו’. הוראה 9 ו’ זה הקוד לירי טורפדו. שלושת הטרפדות משגרות 5 טילים לכיוון הליברטי. עד להתקפה זו, חייל הים ירה 54 טילי טורפדו כאשר כולם נורו במסגרת אימונים. אלו בעצם חמשת הטילים שנורים במסגרת מבצע צבאי ורק טיל טורפדו אחד פוגע בליברטי. הטורפדו של T-203 פוגע פגיעה ישירה וקשה במדור ה NSA והורג כמה עשרות חיילים.
ליברטי קוראת לעזרה ונושאת המטוסים “אמריקה” מזניקה מטוסים לכיוונה. בזכות עבודתו של מיכל בלוך אשר הודיע לנספח הימי בשגרירות ארצות הברית על התקיפה, מתבררת הטעות והמטוסים מקבלים הנחיה לחזור לנושאת המטוסים.
נוצר כאוס של כמה שעות. צה”ל לא ידע בדיוק במי פגע וצבא ארה”ב לא ידע מי פגע בו. באזור מפליגות גם אוניות רוסיות אשר מספר החרטום שלה גם מחיל באות C. בקיצור היה חשש מאוד גדול שרצף הטעויות המדובר יכול להתחיל את מלחמת העולם השלישית. זו היתה הפעם הראשונה ש”הקו החם” בין ישראל לארה”ב הופעל בצורה מבצעית בכדי שאף אחד לא לוחץ על הכפתור האדום בטעות ומדרדר עוד יותר את המצב. כאשר התברר כי ישראל ירטה בשוגג אוניה אמריקאית היתה אנחה גדולה מצד כולם.
הליברטי סרבה לקב עזרה מאוניות חיל הים וממסוקי חיל האוויר והמתינה למסוקי סיוע אמריקאים. המסוקים האמריקאים חילצו את ההרוגים והפצועים, שתי משחתות הוקפצו ללוות את הליברטי ולאחר פעולות תחזוקה היא הצליחה להפליג בכוחות עצמה לכיוון מלטה.
נשיא ארה”ב העניק לאל”מ ויליאם ל. מקגונגל את מדליית הכבוד על גבורה ותעוזה למופת תוך סיכון חייו מעל ומעבר לדרישות התפקיד. למרות שנפצע קשה מקגונגל נשאר לפקד על האונייה מהגשר.
החקירות בישראל. ועדת החקירה של רם רון ב 16 ביוני 1967 קבעה כי ההתקפה “לא נעשתה מתוך זדון או רשלנות פושעת אלא מתוך טעות בתום לב”. בחקירה מקדמית, שבוצעה ב 21 ליולי 1967, קבע השופט החוקר סא”ל ישעיהו ירושלמי ש”אין כמות מספיק יש הוכחות לכאורה המצדיקות מסירתו של מישהו לדין”. בדיווח של מחלקת ההיסטוריה של צה”ל ב 1982 נמצא ש”הפגיעה באוניית הביון האמריקאית נבעה מתוך טעות, שנגרמה בתום לב”. בדיווח של חייל האוויר מ 2002, נחשף כי בדיון בלשכת מפקד חיל האוויר ב 24 ליוני 1968, בו נכח גם מפקד חיל הים, הוחלט על עדכון נוהל שיתוף הפעולה בין שני החיילות במטרה למנוע הישנות האסון.
בצד האמריקאי, קוימו 12 ועדות חקירה שכולן הגיעו אל המסקנה שההתקפה הזו היתה בשוגג כאשר חלק גדול מהשגיאות היה גם של האמריקאים.
