פוסט #4 – גיבוש הפורמט והתקנון לאמריקה קאפ
מה קרה עם גיבורי היכטה אמריקה לאחר הזכיה בתחרות הראשונה? כיצד הוגדר הפורמט של התחרות לעתיד? מי זכו בשתי התחרויות הראשונות של אמריקה קאפ? מה היה גורלה של היכטה אמריקה?
לאחר ההפסד הצורב של הבריטים ליכטה אמריקה ב- 22 לאוגוסט ניסה חבר פרלמנט רב השפעה בשם רוברט סטיפנסון להציל קמעה את כבוד השייטים הבריטיים. לאחר שהתקשורת הבריטית סימנה אותם כפחדנים הוא הזמין את קומודור קוקס לתחרות עם היכטה שלו Titania – סקונר במשקל 100 טון מברזל. לא היה לו שום סיכוי ואכן ביום 28 לאוגוסט היא הפסידה לאמריקה ב- 52 דקות במסלול 40 מייל. בכך תמו מאמצי הבריטים לתחרות עם אמריקה וחברי הסינדיקט מצאו תוך שבוע קונה מקומי בסכום של $25,000. בניכוי כל ההוצאות כולל בנית היכטה, הסינדיקט הרוויח נקי $1,750 על פרוייקט היזמות שלו. הבעלים והצוות חזרו לניו-יורק בספינת קיטור מהירה והתקבלו כגיבורי האומה. העיתונות בניו יורק היתה הרבה פחות ספורטיבית מהבריטים ושילשה וריבעה את הניצחון בתחרות השיט למחוזות רחבים של תחרות בין אומות: “ניצחנו אותם בים וגם ביבשה; הטכנולוגיות שלנו עולות על הבריטיות בכל הרמות” ועוד ועוד. ביום 2 באוקטובר נערכה ארוחת ערב מפוארת במלון אסטור לכבוד הקומודור ג’ון קוקס והשתתפו בה כל המשפיעים והעשירים ביותר בעיר. במרכז האולם בין דוכני האוכל הגדושים בשפע הוצב דגם של היכטה אמריקה והגביע הכסוף לידה. כולם סעדו והרימו כוסות משקה בסדרה ארוכה לכבוד כל העולם ואשתו – למלכה ויקטוריה, לקומודור של המועדון הבריטי, לחברי הסינדיקט, לצוות של אמריקה ועוד. רק המתכנן סטירס וקפטיין לא הוזכרו בשמותיהם ולמותר לציין שהם גם לא הוזמנו לאירוע. לא הוזמנו עיתונאים לאירוע אבל העתקי הנאומים הגיעו לתקשורת ופורסמו למחרת ביחד עם תיאור עסיסי של החגיגה. תוך זמן קצר הוצפו העיתונים במכתבים מאנשי מעמד ביניים ועובדי צווארון כחול שהתרעמו קשות על ההתעלמות מהמתכנן והקפטיין. לדעתם הגיבורים האמיתיים של הזכיה היו ג’ון סטירס ודיק בראון ולא אצולת הכסף של העיר שהוצגה כטרמפיסטית על אלה שלקחו על עצמם את הסיכונים האמיתיים.
ג’ון סטירס מעולם לא סלח לעולם לקומודור קוקס על העלבונות וההתעלמות מכך שהוא הפסיד כסף על הפרוייקט. לעומת זאת, המוניטין שלו בקרב אלה שמבינים ו/או מזמינים ספינות הרקיע שחקים בעקבות התחרות באנגליה. הוא פתח תוך שנים ספורות מספנה משלו ביחד עם אחיו הבכור ג’יימס וההזמנות למפרשיות וספינות קיטור מהירות זרמו בקצב. הוא קיבל את התכנון והפיקוח על בנית הפריגטה Niagara לצי האמריקאי וזכה בתכנון ובנית ספינת קיטור מפוארת והגדולה מסוגה Adriatic לחברת קולינס שתפעלה צי ספינות קיטור מהירות דרך האטלנטי. הוא היה על סף סיכום חוזה ענק בסך מיליון דולר עבור הצאר של רוסיה כאשר נהרג בתאונת כרכרה עם סוסים ביום 25 בספטמבר 1856והוא בן 37 בלבד.
קפטיין דיק בראון קורץ מחומר אחר לחלוטין – ההתעלמות מתרומתו לזכיה בתחרות לא הטרידה אותו לרגע והוא רק רצה לחזור לעבודתו כנתב ולחיק משפחתו האהובה. הוא אהב את השגרה של חייו ובז בליבו לאצולת הממון וגינוניה. כשנשאל על חלקו בהישג הוא תמיד צמצם אותו בענווה אמיתית ונתן את כל הקרדיט ליכטה אמריקה ולמתכנן סטירס. הוא אף פעם לא אמר כלום, טוב או רע, על קומודור קוקס וקיבל אותו כמו שהוא. קפטיין דיק היה אהוב על כולם בגלל צניעותו, אהבתו הבלתי נגמרת לתחרויות שיט ויכולתו להתנהל גם עם העשירים וגם עם המעמד הנמוך במקביל. הוא לא אהב את ספינות הקיטור וכינה אותן “קומקום תה”. בגיל 74 הוא עדיין פיקד על ספינות בעוד ארבעת חברי הילדות שלו ממיסטיק כבר טבעו מזמן ורבים מעמיתיו למקצוע נפטרו. בעודו מנתב ספינת קיטור לנמל ניו יורק בלילה קר באופן קיצוני בפברואר 1885 הוא חשש שהקיטור לא יספיק ולכן עגן במפרץ ונשאר כל הלילה חשוף בגשר להשגיח על הספינה. למחרת כשהגיע לביתו והוריד את המגף גילה שרגלו השמאלית קפאה. הוא חטף גנגרנה ומאז היה מרותק לביתו עד שנפטר ביוני.
קומודור ג’ון קוקס ורבים מחבריו למועדון היכטות היו מה שכונה בזמנם Sportsmen – כינוי מכובס למהמרים על אירועי ספורט. בנוסף לשיט הוא היה גם נשיא של מועדון מירוצי סוסים מוביל והימר פעם לבדו $20,000 על מירוץ סוסים אחד. לפרופורציה, זה הסכום שחמשת חברי הסינדיקט הוציאו יחד על היכטה אמריקה שעבורם כנראה גם היא היתה מעיין הימור. קוקס היה הלום צער ממות אשתו ועם ארסנל מחלות משל עצמו נפטר בגיל 72 בשנת 1857, שנה לאחר מות הנמסיס שלו סטירס.
לפני מותו של קומודור ג’ון קוקס התלבטו חברי הסינדיקט מה לעשות עם הגביע שבו זכו בתחרות באנגליה. היו מספר הצעות על השולחן וביניהן להתיך אותו ל- 5 מדליות כסף כמזכרת לכל אחד מחברי הסינדיקט. לבסוף הם התאחדו סביב מטרה משותפת: לקדם שיט תחרותי בינלאומי של יכטות. לצורך זה, הם החליטו להעניק את הגביע במתנה למועדון היכטות של ניו יורק NYYC תחת הסכם משפטי חתום Deed of Gift שבו המועדון מתחייב להתחרות נגד כל יכטה “שתטען לכתר”. כלומר, הגביע מופקד בידם בנאמנות ויהיה מה שמכונה “פרס מאותגר” לנצח. הם החליטו גם לקרוא לתחרות America Cup על שם היכטה שאיתה הם זכו בגביע באנגליה. הסכם המתנה המקורי נחתם עם NYYC ביום 8 ליולי 1857 והוא כלל את העקרונות והנוהלים לפיהם תתנהלנה התחרויות של “אמריקה קאפ” בעתיד. ההסכם הגדיר גם את המחוייבות להעביר את הגביע לזוכה (לאחר שחתם על הסכם המתנה) כדי שהוא יהיה הנאמן על התחרות והגביע עד לתחרות הבאה. עובדה היא שהקונספט המקורי הצליח הרבה מעבר לצפוי והוא חי ותוסס כבר 170 שנה.
לאחר שהיכטה Cambria של טייקון הרכבות הבריטי ג’יימס אשבורי השיגה את היכטה Dauntless ממועדון NYYC בחציית האטלנטי, החליט אשבורי לאתגר את הינקים במסגרת “אמריקה קאפ”. הוא פנה אליהם במכתב רשמי דרך מועדון היכטות Royal Thames Yacht Club כאשר לפי הגדרת התקנון הוא היה ה- Challenger והאמריקאים הם ה- Defender. כך נקבעה התחרות הראשונה בהתאם לתקנון אמריקה קאפ בקיץ 1870. האמריקאים שנלחצו מההישג של היכטה קאמבריה בחצית האטלנטי לא רצו לקחת סיכון והעמידו מול הבריטים צי של 17 יכטות שכללו מנעד רחב של סוגי מערכי מפרשים ועם הנדיקאפ עבור משקל. אפילו היכטה אמריקה שהיתה שייכת באותה עת לצי האמריקאי הושאלה למועדון NYYC במיוחד כדי להשתתף בתחרות. ההתלהבות שטפה את ניו יורק ומעניינת במיוחד רשימת הקפטיינים: צ’ארלס (הבן של קפטיין דיק בראון) פיקד על America, דיק בראון עצמו פיקד על Dauntless ואנדרו ג’קסון (אחיו של נלסון, הסגן של קפטיין דיק בזכיה באנגליה) פיקד על Magic. מעגן המתחרים בסטאטן איילנד המה אנשים מכל שכבות האוכלוסיה ותזמורות עירוניות ניגנו על הרציפים. גם התוצאות היו חגיגה לינקים – מג’יק בפיקודו של ג’קסון הגיע ראשונה, דאונטלס בפיקודו של קפטיין דיק הגיעה שניה, אמריקה בפיקוד בנו של קפטיין דיק הגיעה רביעית וקמבריה הבריטית הגיעה שמינית. העיקר היה שהגביע ניצל ונשאר בניו יורק.
הבריטי ג’יימס אשבורי לא ויתר ואתגר שוב את הינקים שנה לאחר מכן באוקטובר 1871. הפעם הוחלט שהתחרות תתכנס לתבנית המוכרת של Match Race (אחד נגד אחד) במסגרת “הטוב ביותר מתוך 7 מירוצים”. התנאי של NYYC היה שהם יוכלו לקבוע את היכטה המתחרה מטעמם מחדש כל בוקר לפני התחרות. הסקונר החדש של אשבורי Livonia נוצח בשני המירוצים הראשונים ע”י הסקונר האמריקאי Colombia שעליו פיקד אנדרו ג’קסון, הקפטיין שזכה עםMagic באמריקה קאפ הקודם. בתחרות השלישית נשבר התורן של קולומביה והינקים הכניסו במקומה את הסקונר Shappho שניצח את המירוצים החמישי והשישי ובכך הגן NYYC בפעם השניה על הגביע, שכבר נתפס בתור הקמע של המועדון.
מה קרה עם היכטה אמריקה? בין הימאים הוותיקים רווחת הדעה כי לכל ספינה יש אישיות משלה. היכטה אמריקה נחרתה בזיכרון האמריקאי הלאומי “כסוס מירוצים גזעי שהשביח דורות של צאצאים אחריו”. מיד לאחר התחרות שבה זכתה לראשונה באנגליה היא נמכרה, החליפה מספר בעלים בריטיים ושמה הוסב ל- Camila. בשנת 1861 (בעת מלחמת האזרחים האמריקאית) רכש אותה צבא הקונפדרציה (הדרום) ב- $60,000 מכיוון שמהירותה הקנתה לה יכולת חמקנות ממחסומי ספינות האיחוד (צבא הצפון). הסיפור הגיע לצי של צבא האיחוד שניסה ללכוד אותה במקומות שונים אך היא תמיד הצליחה לחמוק ולהיעלם. לבסוף היא נתפסה בשנת 1862 ע”י כוחות האיחוד בג’קסונוויל פלורידה, שופצה וחזרה לשמה המקורי אמריקה. היא צורפה לצי האיחוד כספינה לחסימת חופים ונמלים והוסיפו לה תותחים על הסיפון. היא היתה יעילה מאוד בתפקידה והטביעה 4 ספינות של כוחות הדרום. במרץ 1863 היא הטביעה גם את ג’יאורג’יאנה – ספינת הדגל של כוחות הקונפדרציה. בהמשך היא שוב חזרה לצי האמריקאי כספינת אימונים ולימוד שיט. לאחר הזנחה רבת שנים היא פורקה בשנת 1945 ושרידיה הועלו באש. זה היה סוף אכזרי ועצוב “לגברת אמריקה שנתנה לאומה ולבעליה כל כך הרבה וקיבלה כלום בתמורה”.
ליכטה אמריקה נבנו 3 רפליקות שונות בשנים 1967, 1995 ו- 2005. הרפליקה השניה הובאה למפרץ סן פרנסיסקו כדי ללוות את תחרות אמריקה קאפ מספר 34 בשנת 2013. היא היתה היחידה שהורשתה להתקרב למסלול התחרות. במשך רוב התחרויות הייתי בסן פרנסיסקו ובחלק מהן צפיתי מהסיפון של אמריקה. כילד שגדל בצופי ים חיפה על ליוויתניות מעץ ומפרשי גף, היה עבורי אושר גדול להפליג ולהחזיק הגה על אמריקה עם מערך מפרשים מלא מתחת לגשר שער הזהב.