סיפור חציית האוקיינוס האטלנטי של עמי מלניקוב (חלק א’)
בנובמבר 2017 הוזמנתי להשתתף כסקיפר בדליברי מגיברלטר לקריביים, המסלול המתוכנן היה לצאת מגיברלטר לכיוון האי לנזרוטה באיים הקנרים, להמשיך משם לכף ורדה, משם לחצות את האוקיאנוס האטלנטי לברבדוס ולסיים בסנט לוסיה.
המרינה בגיברלטר גדולה ומרשימה, זו העונה שהיאכטות החוצות את האטלנטי מהים התיכון מתכנסות כאן להצטיידות והתארגנות טרום הכניסה לאטלנטי.
אנחנו עוגנים במרינה הספרדית למרגלות מצוק גיברלטר, נהיה צוות של 3 סקיפרים ועוד איש צוות, עוגנת לידנו יאכטה שהתנגשה באונייה במיצר ויש לה נזק רציני כולל תורן שנישבר, אנחנו יוצאים לדרך הלילה כדי לתפוס את מזג האויר לפני שמתחיל בלאגן שצפוי עוד יומיים.
הקטמרן מצויד בפנלים סולאריים, מערכת להתפלת מים, הצטיידנו באוכל, מים ונראה שאנחנו מוכנים לצאת לדרך.
יצאנו לדרך ב 21:00 המרינה צמודה לנמל שמפוצץ באוניות, מתמרנים ביניהן לכיוון היציאה מהפתח עכשיו גם אפשר להבין איך נפגעה היאכטה שעגנה לצידנו ממש צפוף ויש אוניות מכל כיוון, שעת היציאה נקבעה כדי לתזמן את המעבר בגיברלטר עם הזרם שיעזור לנו לעבור את המיצר.
מפליגים לאורך החוף האפריקאי ורואים את מרוקו מרחוק, החוף המרוקאי מלווה אותנו בימים הראשונים של ההפלגה, רוח סבירה קדמית בין 6 ל 12 קשרים ים די רגוע, ביום קר ובלילה קר מאוד וצריך להתלבש בהתאם, יש סוואל של מטר עד שניים, עגול וממש לא מורגש, כאן מורגש החיסרון של הקטמרן שממש לא אוהב לחדד לרוח, אין מה לדבר על פחות משישים מעלות לרוח מה שמאלץ אותנו לסטות קצת מהקורס הרצוי.
אנחנו מחלקים את הלילה לשתי משמרות, שניים בכל משמרת. בלילה לצורך בטחון אנחנו קשורים ברתמות סערה וחגורות ההצלה עלינו, כמו כן אנחנו לא יוצאים מחוץ לקוקפיט בלילה.
השעה כמעט 01:00 ואנחנו מתקרבים אחרי 5 ימי הפלגה לאי לנזרוטה בקבוצת האיים הקנרים, מפאת שעת ההגעה ומתאמי בטחון נעגון עד אור ראשון מחוץ למרינה ואז נכנס ונעגון בפנים, בתכנית רשימת תיקונים נדרשים והצטיידות מים, דלק ואוכל. התוכנית לעגון כאן 24 שעות ולהמשיך ללאס פלמאס באי גראנד קנרייה לעוד מקצה תיקונים. כאן יש את המרכז לשרות למערכות הטעינה שלנו שזקוקות לתיקון.
ב 4 בבוקר היום החלה המערבית המיוחלת, משבים של עד 32 קשר לא יורד מ 25 קשרים ואנחנו בקורס 230 ישיר ללנזרוטה בקנרים, בזמן שאני כותב נשארו לנו עוד 230 מייל להגעה ליעד.
הגיע הזמן שנכתוב גם על האנשים שאיתי, אנחנו על קטמרן בשם “קון אל ויאנטו” שפרושו עם הרוח, יובל הבעלים לקח פסק זמן ועם משפחתו זוגתו + 2 תאומים בני 7 יצא להפליג בעולם. הם יצאו מאשקלון בתחילת יולי וחצו את כל הים התיכון עד גיברלטר, המשפחה חזרה לארץ ואנחנו מאיר, דוד, ואנוכי הגענו לגיברלטר כדי לעזור לו לחצות את האוקיאנוס האטלנטי. דוד גיסו של יובל ללא הכשרה ימית. יעדנו הסופי הוא האי סנט לוסיה בקריביים שם יובל יחבור אל משפחתו ויזרוק אותנו מהספינה עם חיוך גדול.
היום השישי להפלגה וזו הכניסה למרינה בלנזרוטה בעיר הבירה ארסיפה אליה הגענו היום.
על האי לנזרוטה, המליץ עמוס רביב שכבר היה כאן, זהו אי געשי ששונה משאר האיים בקנרים השייכים לספרד, בהתפרצות געשית מאוד אלימה ב 1730 שנמשכה כ 6 שנים הושמדו כל החיים על האי, מי שרוצה לראות איך יראה העולם אחרי מלחמה גרעינית מוזמן לבקר כאן ותראו את תוצאותיה בתמונות הרי געש רבים נותרו, עדיין יש פעילות וולקנית ואדי קיטור וגופרית שעולים מהקרקע וכן כל הקרקע זרועה סלע וולקני שמאוד מזכיר את איזור הגידול של כרמי יקב סקוריה הגדלים למרגלות תל פארס בגולן באזור של סלע געשי מסוג סקוריה, ואכן ערכתי סיור יקבים ולימוד על גידול הגפנים בסביבה כזו כפי שניתן לראות בתמונות.
לאחר סיור מקיף באי כולל בשמורת הטבע הוולקנית בשם טימאנפאיה והמראה של תוצאות ההתפרצות הגעשית זה נראה כמו חורבן אחרי פיצוץ אטומי בסדר גודל של הירושימה ונגסקי ביחד, רוב האי אינו מתאים למגורי אדם.
יצאתי לסיור ביקב מקומי ובכרמים, בגלל הרוחות העזות מגדלים את הגפנים במסתור מהרוח ולכל גפן יש את המסתור שלה, היין המקומי לא משהו שראוי לציון אבל מצד שני גם תנאי הגידול כאן מאוד לא פשוטים.
המרינה ממש מדוגמת, נקייה עם כל השירותים הנדרשים ליאכטות, בעיר יש מקומות להצטייד באוכל לקטע הבא, כאן גם הצטיידנו בחכה וראפלות (קרס דמוי פיתיון שנגרר אחרי הספינה) לצורך דיג להמשך הדרך.
כאן המקום להזכיר שאשתו של יובל היא נגד דיג ומאחר והיא לא אתנו נוכל לדוג בגרירה מכאן עד סוף ההפלגה.
המשך יבוא…..
